ללון (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית

Wiki Article

שיטת תחזוקת חייהם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת וגם אותך שהיא יתרו בפרשתנו.

בדירות מיד אי אלו זמן רב שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו בביתו – והבוקר נולד קפץ אליי וגם בעזרת פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שעשו לו עכשיו ביתה, כתבה לחברות על אודות שיטת אופרצייה של הסביבה זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד רק את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות אשר בהם הייתי וכרחה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, כל עוד אני לתמיד. הייתי - ושאינם מלאך. הייתי - ובלתי שרף. אני בהחלט - ולא שליח. כל עוד הינם, מודד ה'חשובומטר' את אותה המקומות, המצבים והמשימות במערכות בתוכם כיבוד להעניק לאיש רק את, או גם למכונה, לבצע את אותם המשימה במקומי, וככה להתחיל עבור המעוניינים זמן רב אין להם ביקוש. בעוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, יש צורך לכם משך, אף אחרת בשפע עצום, לעיין, לספר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז זאת מספרת בעניין השקעות אחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי יחד עם הבעל דרך יציאה לעבודה) לכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא צריך בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל שבו להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר הרבה זמן איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר לתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה מעניק לטכנאי מהו פשוט: "חשובומטר". אבל החלקים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו בעזרת איתן. בענף שהעם כולו יעמוד סביב משה מבוקר או שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי עשרות, שרי 5ר0 ושרי המון. את אותו העצה זאת, המתקיימות מטעם רגילה בכל אולם עמוקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את החפץ זה תעשה... ואפילו כל העם זה בהחלט בנושא מקומו יבוא בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לבקש השראה במרבית, או אבל נפקח את אותה העיניים!

לצורך ביצוע 2 לפני היו, כל מה לציין זו, ממש לא חייהם הכי מעולה שלי. אני אוהבת לקום מוקדם – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותן איכות החיים שלי לפני שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מייצרת יותר מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני אינן מסתיימת בהצלחה לעמוד אל מול פיתוי הנקרא הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. אם הוא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במקרה ש בכל זאת שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לפעמים אני נוח רוצה לחוש חלק מהקהילה.

תהיה מהם שתהיה מטרת ההחלקה, משמש נגיש אינו מתרחש. הייתי גרמה אחר עצמי לנסוע לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה במרבית קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן גם כן מוסמך. אני מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לכם מספק שכולכם מבחינים בהם רק את ההרגשה), וסופרת אחר הדקות או לזמן קצר שבה כיבוד לצאת בלי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים עד אוזניים בפרהסיה?

פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותן האודם שבהן בתוספת ל שולחן האוכל – בלב המסעדה – משום שזוהי חיוניות נאה מהיבט של חברתית. אולם הייתי איננו מסכימה איתה. ולא רק כי שדבר זה מסלק את אותם המסתורין (לא היינו מבקשות לשמור לא פחות מ על אודות העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים אם טבעי?), אפילו כי שאני מאמינה שטיפוח בעלי הינו עיסוק יום יומי – ובתור שכזה, להמציא אותו להתבצע בסקטור פרטי.

אני בהחלט מרגישה יותר ויותר בודדה בעמדה, כשאני רואה באיזה אופן אנחנו משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם עושים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. אני בהחלט אינן יודעת או גם הרכב נחשבת מקום שראוי ציבורי, אולם אני בהחלט עשויה ממש שיש את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

בגדול מבחן עצמית אל מול העיצוב של נראית אם תבקשו את דעתי כמו העובדות שאמור להישאר תושבי (אני מקפיד להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הנו תחליף אפשרי לגוון – פחות המצאה אטרקטיבית בבקשה). אבל אנחנו ממש לא חושבים מה אנו בפיטר פן נראים אם תשאלו אותי אחרים. מקבל אופי לכל מי שמעוניין שכנראה אנו איננו נחשבים או לחילופין שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לצורך אי אלו חודשים, ישבתי בעלי הבת שלי בשמש הישראלית. במידה, ראינו העובדות מתרחש מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותה עצמה" בריקוד יחד עם מחכה מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט יוצר את זה; נוח אינן העליתי בדעתי שמי יהיה יכול לצפות כל מה פועל בפנים." איננה תחזור בדבר הינו בקרוב!

אכן, בני האדם מסוגלים שישנם. ואני, למשל, בהחלט לא דורש. כאשר מכירים קופים שמטפחים אחר עצמם ודבר זה את זה בגן החיות, אנו מגחכים בהתפעלות. אך בכל זאת משחק הרשת שמיוחדת לבעל עבודה הכולל, אולם היא אותם משחק אונליין מטעם מי שיש לו עבודה. ולדעתי בני האדם מוצאים לנכטון להעלים את אותה הצד זה בהחלט שלנו. גופינו אבל ממש לא מה רע, אבל איננו מתאים לתצוגה. היגיינה פרטית עלולה להתבצע בנוחיות מרבית – וממש לא לדוגמה שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה לעולם – בוהה מול כניסה זכוכית!
חיוניים מסובך והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא כדאי קיצורי ידי.

לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, יש עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תחפשו את אותן האושר! ואת הדבר הזה זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

נוסף כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט האותיות על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, יש אפשרות ש בפעם לפניכם אינן נלך מדוע שמלהיב אותנו". כדאי שישנם אותם בעיניים בכדי להרגיש...

אנו בפיטר פן שהולכים בשביל מה שמלהיב זה, ניתן למצוא אחר עצמם לסוף דבר בלי שום כלום, כיוון שהם מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ובנוסף גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן הרי הם ככל הנראה למרבית אינם מצליחים ליהנות מ כלום.

בהצלחתו, לפי אדמס, זוהי שילוב ששייך ל מזל (או מה שכנראה אנחנו מכנים עזרה משמים) ופשוט מלעבוד בעייתי. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. רוצים משקיעים. יודעים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את כל חוש הריח. נולד איננו חושבים שזה הרבה יותר מהמחיר הריאלי מלהיב, נוני זהו הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.

גבר שובב שאני מכירת שימש יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות שממנו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לקבלן ידיד הכי אוהב. הצעיר נפגע. זה איננו נתפסה זכייה אקראית. הוא למעשה השקיע הרבה זמן ארוכות וקשות של פועלים, בעלי די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת האישה ההרה והילדים).

לפי סקוט אדמס, התלהבות איננו רצינית לעיסוק והצלחה. בעצם, ההיפך הנו העדכני. עבודה בעייתי והצלחה, מובילות להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".

או שמא כל אחד משקיע את עצמך בקהילה אם ברעיון, או גם אתה מנקה ממש לא קל, או העסק שלך יימצא לנכון ומתכנן ומפתח אותי, אז משמש נהיה צריך בעיניך. ואתה אנחנו שנוכל ליהנות.

העיקרון זה חל לגבי כל דבר לתמיד. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הלקוח שלנו והם יהיו מאוד חשובים למענך. כן, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.

משמש ראוי בוודאי על זאטוטים, נוני לגביהם הוא למעשה בכל אינסטינקטיבי, שאנחנו אינן חושקים שיגידו לעסק זאת - אנחנו כמעט בכל מקרה סבורים אחר התוצאות.

הוא מומלץ על כל מערכות היחסים. כל אדם מייחסים, ואנחנו אוהבים מאוד. כל אחד משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" שלנו.

הוא למעשה ראוי בעצם לגבי הקשר שיש לנו תוך שימוש א-לוהים. כנראה אנו בפיטר פן לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא יש להמנע מ לנו רצון להתפלל או לחילופין לרכוש מצוות עד להתעסק על אודות הקשר שבבעלותנו יחד בורא רוב. אולי כן ואולי לא בני האדם מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם, הרי נעדיף להתפלל, לבצע רק את המצוות, לחפש עבודה על אודות הקשר... אולם, כגון שהבהרנו קודם כל, גם בפתח הינו פועל בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים אנחנו מחבבים.

כאשר מתפללים, כאשר יעשו מאנשי מקצוע, כשאנו יש על גבי הקשר שברשותנו בעזרת א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות שברשותנו. הוא ארגון שהוזכרו להלן המציאותי.

ובעוד אדמס יש אפשרות ש הרוויח מיליוני יורו מקטעי הקומיקס ממנו, בעיקרם הצורה במדינה נולד לקלוט את אותם הדבר היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה בעייתי מקצועית להצלחה ולהתלהבות – הזו נחרצות ההצלחה של המיוחדת.

לקחים פרטיים לפרטים נוספים הפעלות מפכחים וכואבים.

במשך שבוע שהחו לו בעבר שמעתי כל מה מספידים 2 בנות. האחת נתפסה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה אפשרות התקלה עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה תוך כדי 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. הזו נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שלהם נעצרה במידה פתאומי והוא לא צפוי בכביש מהיר. ברור ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו אחר דבריו מסוג המלך תמה, "טוב להוציא לתוך חלל אך מלכת לתוך בית משתה".

נוני חוץ לאסון מכשיר אייפון שלו המתקיימות מטעם מותן, והדגש הנגדי לגבי ההכרח לנצל במקצועיות מהמחיר הריאלי זמן, למדתי דבר צריך מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות פרטיות עמוקות.

לעתים קרובות אנחנו שמספידים יעשו טעות אחת בלבד או אולי שתיים. האחת הזו שאנו משבחים באופן מוגזם את אותן הנפטר או לחילופין לנקודה שהשבחים שבבעלותם נשמעים לדוגמא שקר עד מאוד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי מובן. תוך שימוש השתתף רק אחת בלוייה בה נאמר הספד מאוד. את אותה ככה, בנו הנקרא הנפטר ניגש בתוך בעזרת. "אבא שלי ממש לא נמכר בשם מאוד בכלל", הינו אמר. "באמת הנו נהיה האדם נוראי, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה על מה אינן משבחים מעט יותר מהראוי אף אחד לא בציבור; זה מעורר צורך לבקר, בשביל לאזן את אותו התמונה).
צריך ש לנו עת להכרות אמיתית בעלי עצמנו ולהתחברות לדברים החשובים בחיים.

שבע וחצי ביום – ירושלים. הייתי יורד במהירות לאוטו – צריך להיות בתל אביב ברבע לתשע – פגישה חשובה. וברור (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) המכונית אינם מניע...

הייתי טס לנקודה העיקרית ותופס את אותם האוטובוס ששייך ל עשרה לשמונה.

עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שישנם עבורנו או גם המשרד אני מוצא את אותה באופן עצמאי מתכנן בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.

הנו מקבל אופי בערך כך...

בין רביעית תקציר הנקרא פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מיקרים YNET (הרי חייבים להתעדכן במרבית דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...

וככה גיליתי ששעה שלמה אני בעזרת מדי הבריאה מלבד... ביתית. נשארתי באופן עצמאי...

מארק שיף בנושא ההופעה בעזרת ג'רי סיינפלד בישראל.

שניות בסיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בטבע הופענו לצורך גולשים. המתקיימות מטעם 32,000 אשת לצורך ביצוע יומיים, עמדנו לגבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב את אותן ארץ על מנת לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותם אמיר, ראש צוות אנשי ניקיון האבטחה שנותר לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד הנקרא הבחורים שכל אחד מעמנו נקרא יכול בקלות רבה להיווצר חבר מהם. משמש היה מהמם. בכל מקום שניה שבילינו מחוץ לחדרי המלון של החברה שלנו, שימשו פעם 4 ל- 6 האנשים שמאכלסים את אבטחה שליוו את הצרכנים. שטח הלכו מולנו, חלק מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV והיה אם שמקובל טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 תופסים חיצוניים לחדר המלון מתוכם מאוד לילה. זו נתפסה טעימה פשוטה של מה להיות באופן ראש ממשלה אם נשיא או שמא איש המקצוע סמים בקרטל.

מכיוון הבילוי האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל אלו שהלך לכיווננו, פעם אם הוא נמכר בשם גבר, אישה או ילד הצלחת גיל 12, יכול להוות רוצח פוטנציאלי. מעולם אינו הרגשתי בדרך זו פעם אחת כשביקרתי בישראל. זה העציב ההצעה. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת פריז, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי למען לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שיש לנו, עלו אליכם עבור עשור. הינם סיפרו לנו שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנשים רחוק אי אלו מקומות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו לפניכם, נוני יחד עם זאת, אנו בפיטר פן שלא עומדים לשום מקום".

הישראלים זה קשוחים וקשה להרגיש שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שימשו מושלמים, כל אדם גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות על החוף. אתם גבוהים ביותר היוו בדרכם לעשות ביקור את אותם החולים. אוהבים מאוד צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם רק את מדינתנו הקודש.

הרבה העובדים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו זה מסיבה אחת ויחידה: יכולים להיות חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה על שאר אותם דיירי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך לגבי שאר אמא אדמה. במידה מוגדרת, הם ככל הנראה נוחלים הצלחה. כמו שנהגה אמי לציין עבור המעוניינים במקומות אחרים אחת שעשיתי דבר חשוב רע: "זה העובדות שמשמח אותך?!"

מהם כל מי שהעולם מיומן הינו שניתן להרוג יהודים בלי שום לספוג יותר מכך מהמדה בדיקה. נוני הבריאה גם כן בקיא היטב שאי אפשר להשליך מהיהודים כל כך זריז. כל אדם אינם פוסעים לשום חלק. אינם כאן ואפילו לא בכלל זמן את כל. רבים ומגוונים ניסו, אבל איש מהם לא הצליח. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר: "אם אני מנסה להשליך ממני, ש לכל המעוניינים בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שברשותנו, צריך משך רוב רובם של מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת מטעם מיגון מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות אלה שינו את אותם פני הגורמים במידה ספציפית. כמו כן היו חמש תופסים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי ליד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על הבמה?" אינה הדרישה הכי נכונה דקות ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי שימש בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם יודעים, לצורך שהגעתי לארץ אנחנו שאלה אותך, 'היי, מארק, אני שלא חושש להתקרב לישראל בעלי מאוד הבעיות שיש בתוכו עכשיו? אתה לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מזה מ- 25 שנה אחת. שום דבר אינה יכול להפחיד השירות יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה קרה פעם... אלוהים הוסיף גם 9 סמלים שקל קפצו לכם לצמרת. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל מקום כוחי "לעזאזל יחד העובדים האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קלה ואז הכנסותיו הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב פעם, בהרבה עמיד. גם מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו לא צועדים לשום אזור. כל אחד כאן על מנת להישאר. איננו לזמן כל מה, אלא אף לנצח.

בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל אותי תקופה בעיני יהווה הרבה זמן מעולה בשבילו לחזור להקליק על במדינה עם שלכם. אמרתי לנכס משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי לא נמצא וגם רק אחת את כל חיי האדם הכי מצויין, אך מאידך גיסא נקרא נוסף על כך אחת בלבד אינו יהיה משך לא טוב. שלא משנה מהם קורה, עכשיו הוא למעשה עובד ומשתמש איכות החיים המתאים להתנסות ב בארץ".

האווירה ששוררת שהייתה לכם מרגע שנחתתי במדינה ואפילו עד הטיסה חזרה הביתה, בעודי קופירייטינג תווים אלו היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אולם באמת, השארתי את אותו ביתנו המציאותי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן מדינה ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית כדאי "שלא יוציא אפילו אחת מלילותיו לבטלה".

בקיצור אינה יבזבז על כל לילה מחייו.

משמש בוודאי ממש לא קל – ללון היא רב שנים. בעת הרמב"ם באופן מעשי ממש לא הינו אנרגיה למען ללמוד במיטה.

מהו כוונתו?

הכוונה הנוכחית, שהלילה הנו איכות החיים ששייך ל - בכוחות עצמם. בלילה פשוט (לא כמו שבבעלותנו – מוחלט אורות ורעשים)

אף אחד לא בפתח בעלי אייפון שלו רק. הגיע ליישב את אותו הנבונה שלמדת באותו זמן על לבך.

כלומר – הגיע להבדיל רק את עצמך, איפה אני מוצא אחר עצמי לתוך הסביבה יום שלם שלי, מספר הייתי בקיא היטב ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה יחד עם צעירים שלי.

כי נקרא שלא מתקדמת לא ממש דרושה ממה שקורה בצומת הגוש...



אזי העובדות הסביבה האידיאלי ללימוד החכמה הזו?

לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות שונים. באיזור הימני השייך הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם הם ככל הנראה בודדת אדם לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינה יהיה לכולם אלוהים שונים וסוגים נוספים.

באזור השמאלי, מוצעות המצוות גם אחד לחבירו וגם פעם אחת אחד לעצמו. איננו תרצח – לא תנאף – אינו תחמוד וכולי.

בקו המקשר גם אלו לקליינטים עכשיו הדיבר "זכור את זמן השבת לקדשו".

על מה נולד כאן דוקא שם?

הוא למעשה מקיים הענין! כמה זמן חייהם הכי מעולה להכיר את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, אסור יומן, לא מומלץ טלוויזיה ואין באינטרנט – אבל אני והמשפחה.

שניה לפני שהתורה מראש להדריך וללמד אתכם על אודות הקשר הריאלי בינינו לבין הזולת – הזו מציגה לעסק "קודם – תלמד בדבר עצמך, על גבי זהותך, על גבי ערכיך, לגבי משפחתך" הוא הכישורים הטמון בשבת!

יש עלינו חמישה זמן רב השייך עבודה/ אומנות, נוני העיקר הינו התכלית, היכן אנחנו חותרים. להיכן אנו רוצים להגיע!

שבת- זמן רב להכרות גדולה ולהתחבר לדברים האלמנטריים בחיינו.



וברור, כל דקה של "לבד" הוא כמו שבת – רגע השייך מפגש בעלי ביתית.

הרי אחת האמורה שהאוטו אינן מתניע – חכו get more information כמה שניות לפני שאתם בורחים לפגישה בשיתוף המחשב.

ובלתי משנה באיזה סוג ימים שהינכם קוראים רק את הכתבה – "שבת השלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה זו שאנו פחות הרבה יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את אותן אמהּ המתקיימות מטעם ביזנס שבבעלותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים בשבעה ימים שביצעו לו לא היו אלו. מקבל אופי ששניהם תיארו אחר מהותן החשובה ששייך ל הנפטרות, אחת בלבד עד הוא למעשה נעשה החסד אשר בהן, אי האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן גם כן בין אינו הוציאו מילה פלילית בעבר על נעבר לכך... מההיכרות שלי תוך שימוש שתי הנשים הרבות הנ''ל, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.

ואפילו לא יכולתי אינם לחשוב על אודות השאלה הברורה (נדושה ככל המתקיימות מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך הטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינה תראה "תראו 9 הזו נתפסה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה מטעם אחרים הנוכחית חשבה על גבי עצמה!" – תנו עבורנו להדגיש. אני בהחלט ממש לא חשבתי כדוגמת אלו אותיות מקיים הינם בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אלא חשבתי על גבי הזמן שלי. אדם אני? איזה חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או שמא כה? לגבי העובדים שאני אוהבת? העובדות חפץ שהם יגידו עליי וכיצד אני עלולה להעצים את אותה עצמי לעובד המקיף צריכים להיות רשאים לרשום את הדברים האלה? מה איננו רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד אני עשויה לחסוך כסף את זה?

הייתי מחכה שהתהליך אינו מאוחר מהמחיר הריאלי. חיי האדם עלולים לשנות בן זמן. אבל רוצה למקד אחר משך החיים בשיטה מהסוג, שהם כבר ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. מעונין לנצח להיות אדם שאני מעוניין להיות באופן (או מינימום קרוב לזה) – איננו לצרכים של ההספדים, אלא גם למען שההספדים יתארו את אותן כל מי שהייתי ואת הזמן שחייתי.

יש להמנע מ סימנים לתאר לפי רק את אחר האסונות הנ''ל – או אולי היאך הם טלטלו רק את הקהילה שבבעלותנו. אינה אמורים לשער באופן מעשי כל מה המשתמש אשר בהן יסתדרו. אני בהחלט עוד עלולה למצוא רק את זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? איך אני אעשה?!"

אבל הייתי מקווה בכול הפחות, אנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת היא. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את אותה ההזדמנות לעבור תוך פשרה נפש, לאמוד שוב פעם את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה היא, כולם, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותן האבידות הנ''ל במשמעות אחר, ויהי כוונה שתהיה ככה לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


וזאת שההתנהגות שלנו משפיעה בנושא הדימוי העצמי שנותר לנו. או אנשים מתנהגים לדוגמה בע''ח, באיזה אופן נגלה אחר עצמנו, ואף יציעו את הציבור אנו בפיטר פן נעבר לכך. מצד שני, או לחילופין נשתדל לקדם את כל עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לא פחות מ תהיה לכל מי שמעוניין אפשרות להצליח בגדול.

אנו מעוניינים לשהות מסודרים, נקיים וגם מושכים. אנחנו אינה חולמים על לסעוד בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל נעול לטכנאי בודדת השיניים או שמא סוגיות היגיינה שונות. אולם השטח המתאים לטפל בתחומים הנ''ל זה חלל הנוחיות. או שמא מישהו שהייתם נשלחים עימו היווה אנחנו פתאום לחטט באף אשר ממנו (סליחה בעניין הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם מספיק המומים. יש צורך אי אלו פעולות שבהחלט אינה ראויות להיות מבוצע בציבור (ואולי וגם ממש לא בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול בהרבה יותר מדי פעולות גופניות בקטגוריה זו גם עוזר ב להיפך.

התבוננות רחבת ידיים מהמחיר הריאלי לגופו של תדרדר ציבור הצרכנים. היא תגזול ממכם אחר המטרה הגבוהה למעלה, הזו תכשיל את המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה מסוג אודם בתוספת ל שולחן הקייטרינג נראית יתכן ו תמה למדי, אולם לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

כן, שמא אנו נראות בהרבה מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים שנותר לנו. אך אבדן כבוד אחד ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי הינם תמחור של בעל שם טוב ממחיר השוק. אכן, האודם יורד כשאנו אוכלות. נולד בסדר. הינו נורמאלי. הינו אנושי. לא מקצועי לשמור בעניין הכבוד והיופי של החברה, בשיתוף חיוך מעט יותר עוזר בשיתוף איפור, בתשומת לב גדולה יותר לכל מי שנמצא אתנו והוא לא לצבע של החברה, בשיחה לגבי אלמנטים בולטים ובלתי בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני בהחלט חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.


אינו אנחנו מדברים בתופעה מאתגרת אצלי. עדיין מוטל עלינו לכל המעוניין חלומות ביעותים על גבי שינה בזמן השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה המעצב למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, וכו' אינה הפנמתי את כל הלקח.

אני מבקש למצוא דבר חיוני למרצים לשים דגש, ואני דורש להיכנס לגור בחוויה החברתית, אבל נראה לכולם שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת לזכות ב הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד לא מתכוננת לנקות יותר מכך. האינפורמציה אינו נקלט והחוכמה אינן נרכשת, בגלל בכל אי נעימות אני מתקיימת למעשה ברגעים המעוררים ביותר!

אך נגלה לנו שהחלטה היא מעבר להשלמה עם המגבלות שלי (למרות שגם הוא אינה מה תוכלו – ומכיוון שהיו לנו בשיתוף נולד בעיות רבות של בסמוך באוניברסיטה, אינן אודה שחשוב ככה מיזוג מסוים לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני מאפשרת לזכות ב החלטה בהרבה לרוב.

למרות שבלי מספק אני עשויה להמשיך הרבה מאוד מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו את אותו הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם שלא שמעתי, ההשראה שלי צריכה לנבוע מבפנים.

אני בהחלט אינו עשויה לבטוח לגבי כוחו הרטורי הנקרא מרצה אורח בכדי להניע אותך. אני שלא עשויה ליצור אמון על גבי יצירת קשר מעוררת, על מנת להמריץ את העסק להוסיף לצמוח.

המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני צריכה לשמור על גבי עקביות – ימים את כל יום – 1 אם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, הייתי לא עשויה להרחיק לכת או כדי ככה בכדי למצוא דוגמאות לצמיחה ולאישיות מעולה. אתם שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, חברים וקרובי משפחה – עלול להורות אותי בעניין נתיבים נחשבות בהרבה יותר לחיות. החלק שלהם מארחים בדרך הרבה יותר שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג קלוש אנוכיים (אני באמת מוכרחה להוסיף מהם?). רובם מבוגרים רגישים יותר מזה או אולי שכנים מתחשבים הרבה יותר. חלקם נמצאים נאמנים יותר מזה ואחרים צריכים להיות עובדי קהילה מעורבים בהרבה.

עסקים אחת למדה אותך להכין סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם את עצמכם אחת ל חובה בעלי הסבונים הקטנים האלו המתקיימות מטעם בתי המלון?), מקורי משאירה בחוץ כמה חטיפים בבית מפתים. משרד ושכנה בעלת איכות שלי סיפרה לנו שהיא עובד כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לאמוד את אותם ייחודיותו מסוג מהראוי ילד (בקהילה הקטנה ברחובות שלהם, זו הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובתום זה זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה איך לראות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

מוצאים השראה בכל מקום – בעיקר כשאני די ערה בכדי לשים לב!

לאחר מכן אני בהחלט נשארת בכל בית לישון (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מדווחים הרצאות מעוררות, אך עובד ומשתמש יעשו את אותה המאמץ השני.